<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ברכה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שמח זבולון בצאתיך [דברים ל"ג]. מלמד שהיה זבולון סרסור ולוקח מן הגוים ומוכר לאחיו ומן אחיו מוכר לגוים. ויששכר באהליך. מלמד ששבט ישכר משתבח, ומצליח היה בתורה יותר משאר שבטים שנ' (דה"א י"ב ל"ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, וכן יעקב היה משבחו בתורה שנ' (בראשית מ"ט ט"ו) וירא מנוחה כי טוב.
<h2>דף לח.</h2>
אף חובב עמים [דברים ל"ג]. מלמד שחיבב הקב"ה את ישראל מה שלא חיבב שום אומה ומלכות. כל קדושיו בידך. אלו פרנסי ישראל שנותנין נפשם וגופן על ישראל כמשה דכתיב (שמות ל"ב ל"ב) ואם אין מחני נא וגו' כדוד שנ' (ש"ב כ"ד י"ז) הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי. והם תכו לרגליך. אע"פ שהן אנוסין ובזויין ולוקין. ישא מדברותיך. שהיו מקבלין עול תורתיך עליהם שנ' (שמות כ"ד ז') כל אשר דבר ד' נעשה. ד"א אף חובב עמים. שאין חלק האומות כחלק ישראל כדאמרינן גזל הגוי מותר ושל ישראל אסור, וכן שור של ישראל שנגח שור של נכרי וכו'. בגמרא עד ודבר זה אינם מודיעים למלכות.
<h2>דף צב.</h2>
ולזבולון אמר [דברים ל"ג]. לפי שנ' (בראשית מ"ז ב') ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים וגו' מן החלשים שבה, ולא פי' מי הם, אלא אותן שנכפלו שמותן בברכת משה, לפי שהיו חלשין כפלן שמותן ליתן להם כח, וזבולון היה אחד מהם בגמרא בפ' מרובה מפרש איפכא אותן שלא הוכפלו היו החלשים.
יחי ראובן ואל ימות [דברים ל"ג]. מה עניין זו לזו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, שהוא נפטר מבניו הן מלוין אותו, אמר להם צריכין אתם כלום ממני, אמרו לו אין לנו צורך אלא שתרצה לאחינו הגדול. כך אילמלא השבטים לא נתרצה הקב"ה אל ראובן, ולכך סמך יחד שבטי ישראל, נתפלל [משה] יחי ראובן וגו' ואל ימות במעשה בלהה, לפי שנתכוין לטובה. וזאת ליהודה. סמך ללמד (מה) [מי] גרם לראובן שנ' בו ואל ימות, יהודה שהודה במעשה תמר, כשראה ראובן [כן] גם הוא הודה שנ' (איוב ט"ו י"ח) אשר חכמים יגידו.
שמע ד' קול יהודה [דברים ל"ג]. נתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו כל זמן שיהא שבט יהודה בצער ויתפלל לפניו שתעלה אותו מצרתו. ואל עמו תביאנו. שנקבר בארץ. ידיו רב לו. בשעה שהרג עשו, וכן אמר יעקב (בראשית מ"ט ח') ידך בעורף אויביך, שהרג את עשו. וק"ק לר"ץ דאמרי' במס' סוטה [י"ג ע"א] כי חושים הרגו. וי"ל חושים הכהו בדקר ולא מת עדיין עד שהרגו יהודה.
<h2>דף קיג.</h2>
אף חובב עמים [דברים ל"ג]. מלמד שחיבב הקב"ה את ישראל מה שלא חיבב שום אומה ומלכות. כל קדושיו בידך. אלו פרנסי ישראל שנותנין נפשם וגופן על ישראל כמשה דכתיב (שמות ל"ב ל"ב) ואם אין מחני נא וגו' כדוד שנ' (ש"ב כ"ד י"ז) הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי. והם תכו לרגליך. אע"פ שהן אנוסין ובזויין ולוקין. ישא מדברותיך. שהיו מקבלין עול תורתיך עליהם שנ' (שמות כ"ד ז') כל אשר דבר ד' נעשה. ד"א אף חובב עמים. שאין חלק האומות כחלק ישראל כדאמרינן גזל הגוי מותר ושל ישראל אסור, וכן שור של ישראל שנגח שור של נכרי וכו'. בגמרא עד ודבר זה אינם מודיעים למלכות.
